לתיאום פגישה: 0723-380-103

נשמח לתאם עמכם
פגישת ייעוץ!

חייגו עכשיו:
0723-380-103

או מלאו פרטיכם
ואנו ניצור קשר בהקדם:

בן ממשיך מתנה או התחייבות

בית המשפט העליון פסק כי מינוי "בן ממשיך" אינו בגדר מתנה שהושלמה אלא התחייבות הניתנת לביטול בתנאים מסוימים
מעת לעת מתחבטים בתי המשפט בשאלות הנוגעות לסוגיית מינוי "הבן הממשיך". בתי המשפט נדרשים להכריע בשאלה – האם ובאילו תנאים רשאים ההורים – בעלי הזכויות במשק – שקבעו את בתם ובן זוגה כ"בנים ממשיכים" ואשר בקשו בעבר להעביר את הזכויות במשק על שמם – לבטל את התחייבותם להעברת זכויותיהם במשק על-שמם.
מקרה מסוג זה הובא להכרעת הערכאות. באותו ענין נחתם "הסכם מתנה" בין ההורים, בעלי הזכויות במשק לבין בתם ובן זוגה ולפיו נקבע כי ההורים רואים את בתם כבת ממשיכה וכי הם מעבירים לה, במתנה וללא תמורה, את המשק. כמו כן חתמו ההורים על ייפוי כוח בלתי חוזר שבו הוסמך עורך-דינם לבצע בשמם את כל הפעולות הדרושות לצורך העברתן של הזכויות במשק ורישומן ע"ש בתם. ההורים לא הסתפקו בכך וגם פנו לאגודה והודיעו על קביעתם של בני הזוג כ"בנים ממשיכים", ואף נוסחה בקשה להעברת הזכויות במינהל ע"ש הבת ובן זוגה, אך זו לא הועברה למינהל.
לימים נפטרה האם, וזכויותיה עברו, עפ"י הוראות חוזה המשבצת, לבעלה אשר הודיע למינהל כי הוא מבטל את התחייבותו להעברת זכויותיו במשק לבני הזוג, וכי הוא מבקש להעבירן לנכדו. כמו-כן, הודיע האב לעורך-הדין כי הוא מבטל כל מסמך או הצהרה המצויים ברשות עורך הדין לרבות ייפוי הכוח הבלתי חוזר שהפקיד בידו.
על רקע האמור הגישו בני הזוג לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד האב ואח' שבה בקשו להצהיר כי הבת היא הזכאית להחזיק ולהשתמש במשק. על-פי החלטת בית המשפט המחוזי הועברה התביעה לבית המשפט לענייני המשפחה באשר עילתה סכסוך בתוך המשפחה.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את תביעת בני הזוג בקבעו, כי זכויות האב כמתיישב ראשון בקרקע היא זכות שאילה המהווה זכות במקרקעין, להבדיל מזכות של בר-רשות בלבד. קביעה זו היוותה אבן היסוד לקביעות אחרות של ביהמ"ש בפסק דינו. כך נקבע, כי הסכם המתנה מהווה התחייבות גרידא בלבד להעביר את זכות השאילה במקרקעין, מפני שהקניית שאילה היא עסקה במקרקעין הטעונה רישום כדי להשלימה, דבר שלא נעשה כאן. עוד קבע ביהמ"ש לענייני משפחה, כי אם נתייחס להסכם בין ההורים לבין בתם כאל התחייבות לתת מתנה בעתיד, הרי שהאב היה רשאי לבטלו עקב התערערות היחסים בינו לבין בתו, וזאת לפי סעיף 5(ג) לחוק המתנה, תשכ"ח – 1968 המאפשר לחזור מן ההתחייבות ליתן מתנה במקרה של התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי נותן המתנה.
על פס"ד זה הגישו בני הזוג ערעור לביהמ"ש המחוזי, וזה התקבל. ביהמ"ש המחוזי פסק, כי קביעת ביהמ"ש לענייני משפחה ולפיה זכות האב במשק היא זכות שאילה, איננה עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה מעמדם של חברי אגודה במשק הוא מעמד של בר-רשות. ביהמ"ש המחוזי הוסיף וקבע, כי הסכם המתנה וייפוי הכוח מהווים התחייבות לתת מתנה אשר לא ניתן לחזור ממנה, אלא בתנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק המתנה, ואלה לא התקיימו משום שהבת ובן זוגה שינו את מצבם בהסתמך על ההתחייבות. הם שילמו פיצויים לאחים האחרים ונשאו בתשלומים שונים עבור ההורים. עוד נקבע, כי האב, בחתמו על ייפוי כוח בלתי הדיר שניתן לבני הזוג, ויתר על רשותו לחזור בו מן ההתחייבות, ואף לא עמד בנטל להוכיח התנהגות מחפירה של מקבלי המתנה כלפיו.
ביהמ"ש המחוזי אף הוסיף וקבע, כי במקרה זה אין מדובר בהתחייבות לתת מתנה, אלא בהקניית מתנה  אשר הושלמה. לעניין זה, הבחין ביהמ"ש המחוזי בין סוגי עסקאות: כאשר המתנה היא זכות במקרקעין, לא יראו אותה כנכס שהוקנה במתנה מוגמרת, עד שתירשם הזכות על שם מקבל המתנה במרשם המקרקעין. ואולם, כאשר המתנה היא זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין, די ב"מסירתה" לידי המקבל, כדי להקנותה לו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי לשם השלמת המתנה מצד הנותן, די בעצם מתן אישור מצד אדם שלישי. עם מתן האישור, אין הנותן רשאי עוד לחזור בו מן המתנה. בנסיבות המקרה, האגודה נתנה את הסכמתה לקבלת בני הזוג כחברים באגודה, לאור בקשת האב. מכאן קבע ביהמ"ש המחוזי, כי האב לא יכול היה עוד לחזור בו מהתחייבותו. אמנם, נפסק כי העברת הזכויות טעונה הסכמה מראש ובכתב של מינהל מקרקעי ישראל, וזו מעולם לא התבקשה, וממילא לא ניתנה, אולם לענין ההקניה מצד ההורים, זו הושלמה, ולא ניתן לבטלה.
על פסק דין זה, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. ביהמ"ש העליון דחה את בקשת רשות הערעור, אולם לא קבל את עמדת ביהמ"ש המחוזי בהתייחסו לשאלת השלמת המתנה.
ביהמ"ש העליון מבחין בין המישור הפנימי הבין-משפחתי של היחסים בין הצדדים עצמם לבין מישור היחסים שבין הצדדים לבין הגופים המוסמכים. ביהמ"ש העליון קובע, כי במישור היחסים בין הצדדים לבין הגופים המוסמכים – ככלל על עסקה במקרקעי המינהל לזכות באישור המינהל מראש ובכתב, ובהעדר אישור המנהל – העסקה לא השתכללה במישור יחסים זה. עם זאת, קובע ביהמ"ש, כי אין בכך כדי לפגוע בחיוב שבין הצדדים עצמם, אף אם אין הדבר אכיף כלפי המינהל.
ביהמ"ש העליון קובע, כי במקרה זה שני הצדדים – הן בני הזוג והן ההורים – עשו כמעט כל שהוטל עליהם במסגרת עסקת המתנה. כמעט הכול – שכן לא קוימה ההוראה בהסכם המשבצת המחייבת לקבל מראש ובכתב את הסכמת המנהל להעברת הזכות. חרף זאת, הושלמה ההתחייבות בין הצדדים להעברת זכות בר-הרשות, ולהעברה זו תוקף במישור הפנימי של היחסים בין הצדדים – האב ובני הזוג.
עם זאת, ביהמ"ש העליון חולק על מסקנת ביהמ"ש המחוזי שקבע כי עסקינן בעסקת מתנה שהושלמה. ביהמ"ש העליון קובע, כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה להבדיל מהשלמת עסקת מתנה, מפני שזו לא הושלמה באופן מעשי, באין הסכמת המינהל. מכאן, פונה ביהמ"ש העליון לבחון את השאלה האם רשאי האב לחזור בו מהתחייבותו. סעיף 5(ב) לחוק המתנה קובע, כי רשאי נותן המתנה לחזור בו מן ההתחייבות לתתה, כל עוד לא שינה מקבל המתנה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות. ביהמ"ש קובע כי במקרה זה מסכת הראיות מצביעה, כי בני הזוג שינו את מצבם בהסתמך על ההתחייבות שניתנה להם ובכלל זה שילמו פיצויים ליתר האחים, וכי לא התקיימו התנאים הנדרשים כדי שנותן המתנה (ההורה) יוכל לחזור בו מהתחייבותו ליתן המתנה. על-כן, ההורה לא רשאי היה לעשות כן ולבטלה.
לדעתנו צדק ביהמ"ש העליון בקבעו, כי בהעדר הסכמת המינהל להעברת הזכות עסקינן בהתחייבות בלבד לתת מתנה, ולא במתנה שכבר הוקנתה.
לעניות דעתנו, קביעה זו נכונה לא רק מן הפן המשפטי אלא גם מבחינה מוסרית, שכן כל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל להעברה ובהעדר השלמת העסקה עקב כך – אין כל טעם לשלול בעד ההורים את האפשרות – במקרים המתאימים – לחזור בהם מהתחייבותם.
כמובן, כי במקרה שבו מקבלי המתנה שינו את מצבם בהסתמך על ההתחייבות ובכלל זה עברו להתגורר במשק, השקיעו במשק את הונם ואונם, בנו בו את עתידם, ופיצו את יתר היורשים כדי חלקיהם בעיזבון, אין לאפשר ביטול ההתחייבות. מאידך, שעה שמקבל המתנה טרם שינה את מצבו עקב התחייבות הוריו למסור לו את הזכויות במשק, טרם עבר להתגורר בנחלה, טרם פיצה את יתר היורשים וכיו"ב – אין כל הצדקה משפטית או מוסרית לא לאפשר להורים לשנות את רצונם בחייהם. חיזוק לדעתנו זו ניתן למצוא בעקרונות שהותוו בחוק הירושה המאפשרים לכל אדם לשנות את דעתו ולערוך מחדש צוואה. ומדוע נשלול זכות זו מבעלי זכויות במשק החקלאי?